צוואה בעדים

צוואה בעדים היא אחת מצורות הצוואה אשר קבועות בחוק הירושה, ואפשר לומר הפופולרית ביותר מביניהן. אופן עריכתה מוגדר בסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965;

צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.

הוראת הסעיף מורות כי על המצווה להצהיר בפני שני עדים  כי "זוהי צוואתו".

משמעות הצהרה זו כי הכתוב במסמך משקף את רצונו של המצווה.

לאחר הצהרה זו, יחתום המצווה על הצוואה בנוכחות שני העדים.

עדים אלה נקראים גם "עדי קיום הצוואה". בלעדיהם אין הצוואה יכולה להתקיים.

לאחר חתימת המצווה והצהרתו, יחתמו העדים כי נכחו במעמד חתימת המצווה וכי שמעו את הצהרתו.

מה צריך לזכור כשעורכים צוואה בעדים?

א. ציון תאריך על גבי הצוואה.

ב. חתימת המצווה בראשי תיבות על כל עמוד מעמודי הצוואה, וחתימה מלאה בעמוד האחרון.

ג. לכלול באישור העדים כי שמעו את המצווה אומר "זו צוואתי".

ד. אסור לעדים להיות קרובי משפחה, יורשים על פי הצוואה, קטינים/ פסולי דין.

מה ניתן לצוות בצוואה מסוג צוואה בעדים?

המחוקק הישראלי מאפשר למצווה לעשות ברכושו כאוות נפשו לאחר מותו. לצוות לילדיו, לאחיו, לשכניו ואפילו לארגון הצדקה האהוב עליו.

אדם יכול לחלק את רכושו לפי ראות עיניו, ובהתאם לרצונו, אפילו אם רצונו שרירותי ומקפח או אולי משונה ומעורר תהיה. כל עוד המצווה היה כשיר וצלול בעת עריכת הצוואה, רצונו יקוים.

הפקדת הצוואה אצל רשם הירושות

לאחר עריכת הצוואה ניתן להפקידה ברשם הירושות. הפקדת הצוואה אצל הרשם, מבטיחה כי הצוואה לא תאבד תעלם או תושמד, ותישמר בבטחה עד פטירת המצווה.

המצווה הוא היחיד אשר יכול להפקיד את צוואתו ולא ניתן לשלוח אף שליח, בשם המצווה.

לאחר פטירת המצווה וככל שלא הופקדה צוואה אחרת, נשלחת הודעה מאת רשם הירושות ליורשי המנוח לפי הצוואה המופקדת, ועליהם מוטלת החובה לדאוג לצו קיום צוואה.

עם קבלת הצו יקבלו יורשי המנוח כל אחד את חלקו בהתאם לקביעתו בצוואה המופקדת.